עלייה וקוץ בה

כמדינה עם אחוז העלייה הגבוה ביותר בעולם, נדרשים העולים להתמודד עם קשיי עלייה

מורכבים ומוסדות השלטון עמלים מול קליטתם של עולים מארצות שונות בתדירות גבוהה.

הצלחה בשילוב התלמידים החדשים למסגרות החינוך היא אחד האתגרים הגדולים בתחום. לא

תמיד המשאבים מספיקים, לא תמיד האמצעים נכונים אבל לנו בתור אזרחים פשוטים לפעמים

חסרה מעט מודעות ויותר פתיחות כדי לשנות עולמות.

מדינת ישראל ידועה בזכות קליטת העלייה הגדולה שלה. רוב העולים לארץ באים מתוקף

חוק השבות. חוק זה אומר שכל מי שיהודי, בן של יהודי, נכד של יהודי או בן או בת הזוג של

יהודי רשאים לעלות לארץ ולקבל אזרחות מלאה. אך המכנה המשותף היחיד של כולם הוא

היותם יהודים ציונים הרוצים לחזור לארץ ישראל.

העלייה כרוכה בהרבה קשיים, כמו הצורך בלמידת שפה חדשה, תרבות חדשה, קושי

במציאת עבודה ובית. בנוסף היא גם כוללת עזיבה של משפחה וחברים ועלייה לארץ חדשה

לבד .ילדי העולים צריכים להתחיל את הכל מחדש. הם באים ומתחילים מסגרת חדשה של גן

או בית ספר וצריכים לרכוש חברים מחדש. למרות אי ידיעת השפה הם עדיין צריכים לשבת

בכיתה וללמוד ולהיבחן בשפה שהם לא יודעים, מה שגורם להם לקבל ציונים מאוד נמוכים

שלא משקפים את רמת האינטליגנציה שלהם. חוסר ידיעת השפה גם יוצר פער חברתי, ילדי

העולים נקשרים באופן טבעי לילדים שבאים מארץ המוצא שלהם מה שמייצר הרבה חוסר

גיבוש ופילוג בתוך בית הספר.

לדעתי ילדי העולים צריכים לקבל הרבה יותר. אני חושבת שכמדינה שמקבלת כל כך הרבה

עולים אנחנו צריכים לקבל אותם בידים פתוחות. אנחנו צריכים לעזור להם ולתת להם את

ההזדמנות להצליח בדיוק כמו כל אחד מאיתנו.

פעם הבאה שיש לכם תלמיד חדש בכיתה שעלה מאיזה ארץ שאף פעם לא שמעתם עליה,

תדעו שזכיתם ממש. ובמקום להרגיש רע בשבילו ולתהות למה הוא מקבל ציונים גרועים,

בואו תעזרו לו ואולי תלמדו משהו בעצמכם.